מאז ימי קדם, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של דירות דיסקרטיות – מוסדות המספקים שירותי מין תמורת תשלום. מרומא העתיקה ועד גיי פארי במאה ה-19, התעשייה פעלה בתחום אפור, תוך איזון מתמיד בין קבלה גלויה לגינוי מצד שומרי המסורת. ככאלה, דירות דיסקרטיות לבשו צורות שונות המשקפות את מעמדן האבולוציוני של נורמות חברתיות במקומות ובזמנים שונים. יתר על כן, דירות דיסקרטיות שימשו שוב ושוב כשעיר לעזאזל על ידי אלה המבקשים להסדיר התנהגות "לא מוסרית" או לדכא את תרבות המיעוט, מה שהוביל בסופו של דבר למערכת מפותלת של חוקים השולטים בתעשייה כיום.
ההוכחה המוקדמת ביותר לקיומם של דירות דיסקרטיות מתוארכת לשומר העתיקה, בסביבות שנת 2400 לפנה"ס. הזנות הייתה בתחילה מוסד מאושר בשומר, עם דירות דיסקרטיות https://bananamamma.co.il/ מורשים ומפוקחים על ידי הממשלה שנשלטו על ידי אנשים מלכותיים. למרות שנחשבו בלתי מוסריים על ידי אחדים, דירות דיסקרטיות אלה אפשרו חופש מיני מכל המינים ונתפסו בעיקר כאמצעי ליצירת הכנסה עבור המדינה.
מנהגי המין למכירה נמשכו דרך רומא העתיקה. בתקופה זו, מרחצאות ציבוריים, כמו cauponae ו lupanaria, שימשו בתים כלליים של זנות. פילגשים היו גם מנהג נפוץ יחסית, וקיסרים כמו אוגוסטוס היו ידועים בכך שהם מאכלסים את חצרם בבנות זוג מרובות. דירות דיסקרטיות היו מוסדרים באופן נרחב במהלך האימפריה הרומית, אם כי העמדות כלפי מעורבותן של נשים חופשיות בפרקטיקה היו שליליות במידה רבה.
עם שקיעתה של האימפריה הרומית, חלק גדול מתעשיית הזנות – יחד עם הרגולציה הנלווית אליה או היעדרה – התפוגג. הדירות הדיסקרטיות הבאים היו לעתים קרובות ללא פיקוח, מה שהפך את הזנות לפרקטיקה סודית הקשורה לעתים קרובות לגורמים פליליים. דינמיקה זו בלטה במיוחד באנגליה, שם נאכפו בדלילות ובחוסר עקביות חוקים האוסרים על הפעלת דירות דיסקרטיות. במהלך ימי הביניים, דירות דיסקרטיות היו קשורים בעיקר לפאבים וטברנות, ובמאה ה-19 הם התרכזו ב"מחוזות אור אדום" של לונדון.
המצב השתנה באופן דרסטי במאה ה-19 עם הופעתם של דירות דיסקרטיות אליטיסטיים, המנוהלים "בכבוד", שפעלו במעמד שונה מהמוסדות המסורתיים של המעמד הנמוך. זה היה נכון במיוחד בערים כמו פריז, שם הדירות הדיסקרטיות המודרניים יותר קיבלו עידוד מרשויות החוק המקומיות בתמורה לשוחד. אף על פי שפעילותם נטתה להישאר חשאית, דירות דיסקרטיות יוקרתיים אלה ביקשו לשכלל ולהגדיל את רווחיהם, והעסיקו מחזרנים אקסקלוסיביים שלעתים קרובות החזיקו בהשפעה כספית ניכרת על לקוחותיהם.
הצגתם של דירות דיסקרטיות אמידים ומכובדים יותר עוררה תגובה מעורבת ברחבי העולם, כאשר חלקם זיקקו אותם וביקשו לחזור לצורות קודמות של רגולציה ואחרים תמכו בקידומם. בתקופה הוויקטוריאנית נעשו ניסיונות רבים לפקח על פרקטיקות הזנות ולשלוט בהן, אם כי ניסיונות כאלה לא צלחו במידה רבה בשל אופייה החשאי של התעשייה. למרבה הפלא, כמה מדינות בסופו של דבר הפכו את הדירות הדיסקרטיות לישויות בלתי ניתנות לערעור בתוך מערכות המשפט שלהן.
לדוגמה, הולנד (ובמיוחד אמסטרדם) בחרה בגישה פרגמטית לדירות דיסקרטיות, הפכה אותם לחוקיים בשנת 1811 והפכה אותם למעשה לכפופים למיסוי ולקודים עירוניים. הדבר הוביל להתפתחותם של דירות דיסקרטיות לגיטימיים שנשלטו על ידי הממשלה ופעלו על פי כללי הבריאות והבטיחות, שנאכפו באופן נוקשה יותר מאשר במחוז אור אדום מסורתי.
במאה ה-20 ומעבר לה, הדירות הדיסקרטיות התפתחו עוד יותר מבחינה חקיקתית. חוקים המגבילים בעלי דירות דיסקרטיות וזונות נאכפו באופן ספורדי, ומעמדם המשפטי של דירות דיסקרטיות השתנה ממדינה למדינה בארצות הברית וממדינה למדינה ברחבי העולם. נכון לעכשיו, דירות דיסקרטיות אינם חוקיים ברוב חלקי ארצות הברית על פי חוקים מדינתיים ו / או פדרליים. במקומות אחרים, דירות דיסקרטיות נתפסים בצורה מקלה יותר ופעילויות נלוות, כגון הפעלת מכוני עיסוי, הן לעתים קרובות חוקיות מבחינה טכנית.
למרות החוקים האוסרים על סחר במין, אופייה הבלתי מפוקח של התעשייה והקנסות והעונשים המוטלים על הפועלים בה, הסחר בהדירות הדיסקרטיות – בצורות רבות – נותר חי וקיים גם כיום. אמנם לא הרבה השתנה מבחינת הסכנה הנלווית לסחר, אך הגישות והתקנות הקיימות במדינות רבות מרמזות על קבלה שבשתיקה של התפשטות הדירות הדיסקרטיות, דייריהם ושירותיהם.
כפי שניתן לראות מההיסטוריה הצבעונית שלו, מפעל הדירה הדיסקרטית פעל ברובו בתחום אפור. הגדרתו והרגולציה שלו השתנו במקומות ובזמנים שונים, ורווחיו נחשקו לא פעם על ידי גורמים מסוימים. ללא קשר למעמדה המשפטי המשתנה ללא הרף, סביר להניח שהתעשייה המוזרה הזו תישאר חיה וקיימת בצורה זו או אחרת במשך שנים רבות.
